בסופה של שנת הלימודים האחרונה, הוזמנתי כמורה ורכז לשפה הערבית לחדרו של המנהל מאלכ נסר אלדין בביה"ס אלמנארה בישוב כסרא בגליל המערבי, המנהל מאלכ, אשר מתמקד בהוראה ובלמידה, יוצר אוירה מאתגרת ותומכת, מעודד שיתוף פעולה ומטפח קהילה מקצועית, מספק משאבים נדרשים למוריו, מנתח מידע מהותי לגבי הישגי התלמידים ומערב את ההורים ואת הקהילה. יחד איתו, ניתחנו את תוצאות בחינות המיצ"ב בערבית. בעת הניתוח עלתה מסקנה ברורה - התוצאות טעונות שיפור. נשאלה שאלה ברורה: מה אפשר לעשות אחרת, על מנת להשיג תוצאות יותר טובות בשנה הבאה?
הרבה אחריות הייתה, מרגע זה, על הכתפיים, תוך שאני נושא אותה בצוותא, יחד עם מורה נוספת לערבית - עפאף פאעור, כשברור לשנינו שצריך לחולל שינוי ולפעול אחרת בשלושת כיתות הערבית, על מנת שבשנה הבאה יתרחש שינוי לטובה.
התחלנו באבחון והכרת מצבם של התלמידים השונים. ביקשנו לדעת מה הן החוזקות ומה הם הקשיים של כל אחד ואחת מתלמידינו, שכן כל ילד הוא עולם ומלואו. לשם כך, בין השאר, במהלך השיעורים, היה לנו חשוב לאפשר לתלמידים את הזמן הדרוש להם על מנת לענות לשאלות ולהקשיב להם היטב כשהם מדברים על מה שהם יודעים.
לאחר האבחון, פנינו לגיוון בשיטות ההוראה. הבנו ששיטת ההוראה הפרונטאלית צריכה להיות חלק מתהליך ההוראה, אבל לא כולו. מתוך כך, קיימנו הוראת עמיתים, במהלכה התלמידים הסבירו מידע לחבריהם, בקבוצות או יחידים, כשלכל תלמיד ישנה הזדמנות להשמיע את קולו ולהפגין את כישוריו. בנוסף, נעשה שימוש רב בטכנולוגיה, ובמיוחד בסרטונים מתאימים, שהם משאב אדיר, כשאנו בטוחים שהמסך הוא המורה המרתק ביותר שכל התלמידים אוהבים בעידן שלנו. גולת הכותרת של הלמידה הייתה חשיבה ברמה גבוהה ושאילת שאלות מטעם התלמידים. התלמידים הכינו בעצמם דפי עבודה ואף מבחנים, כחלק מתהליך הלמידה שלהם. הם לקחו טקסטים שונים ויצרו עליהם מבחנים ברמות חשיבה גבוהות.
בנוסף, היה חשוב לנו להבהיר לתלמידים שהמשימות מיועדות להערכת הידע שלהם, ולא משפיעות על האופן בו אנו תופסים אותם או על הציון שלהם. מתוך כך, חלק ממשימות ההערכה כללו בקשות לתלמידים עצמם, שיעריכו את הבנתם בנושא מסוים, על מנת לקבוע את נקודות החוזק והחולשה. כמו כן, הגדלנו את מספר השאלות הפתוחות והפוריות, תוך מתן האפשרות לתלמידים להביע את הידע שלהם באופן פתוח.
המשימות שהצבנו לתלמידים היו משימות שדרשו יצירתיות, על מנת שהן יהוו אספקלריה לידע, אך גם ליצירתיות שלהם: בניית דגם, ציור, קומיקס, תרשים בטקסט וכן הלאה... מתוך הצורך בהכוונה יצירתית ואומנותית, יצרנו שיתוף פעולה עם המורה לאומנות בבית הספר, וכך שיעורי האומנות הפכו לחלק בלתי נפרד משיעורי הערבית, באמצעות ציורים, קומיקס, בניית דגמים וכן הלאה. בהמשך, שילבנו את לימודי הערבית עם שיעור המחשבים, שבמהלכו רכשו התלמידים מיומנויות בתחום המחשב כמצגות, ולאחר מכן יצרו מצגות העוסקות בשיקוף למידתם.
מתוך החתירה המתמדת לשיפור ההוראה והלמידה, לא היססנו לתת לתלמידים משימות קשות לפעמים, בעיקר בפתרון בעיות. כאשר נתנו לתלמידים משימה קשה במיוחד, זו הייתה ההזדמנות שלנו כמורים, ללמוד מהתלמידים את האופן שבו הם לומדים וכיצד הם מצליחים מעל למצופה.
במהלך השנה התרחש דבר נהדר נוסף, והוא תיעוד ושיתוף הפעולה בינינו, כמורי ערבית. הפכנו לקהילה לומדת, שיש בה דיון בשיטות הוראה, בעיות שאנו נתקלים בהן, חשיבה ועבודה משותפת על מערכי שיעור ומטלות.
בנוסף, הקפדנו על שילוב ההורים בכל מה שמתרחש בתהליך הלמידה, במהלך שנת הלימודים, בזימונם לישיבות ועדכונים שוטפים על התקדמותו של כל תלמיד.
המוטו שלנו הפך להיות "לא להשאיר שום ילד מאחור", וכך עשינו. האמונה שלנו בעצמנו כמורים וההבנה כי ההוראה היא שליחות, כמו גם האמונה שנטענו בתלמידים שהם יכולים להצליח, נתנו את פירותיהם המתוקים בשיפור ניכר בתוצאות המיצ"ב בערבית. זאת עם ולמרות כל מכבש הלחצים שאנו חווים במקצוע הנפלא שלנו, אם זה ממשרד החינוך עם ריבוי המטרות והיעדים, ואם מצד ההורים ודרישותיהם.
קרה דבר ונאמרה אמירה חזקה: הניסיון הזה הוכיח שאפשר אחרת, לא קופאים על שמרינו ולא אומרים שזה המצב ואי אפשר... תמיד אפשר, כשאנו המורים מאמינים בעצמנו ובתלמידים שלנו.
.
